באמת שרוב הזמן בא לי לכתוב שטויות,
למרות שיוצאים לי דברים כבדים.
הייתי על מאפרה ואלכוהול אחרי חירבון
כשטירן דפק בדלת.
בכלל התחשק לי מקלחת.
פתחתי לו את הדלת. -
כל הזמן אתה בבית, לעולם לא יוצא,
מה יהיה אתך?
- שאל טירן אחרי דברי נימוסין
ואני אמרתי לו שאני הולך לפעמים למכולת.
- מכולת לא נחשב.
- הוא אמר.

הוא התעלק על הדיסקים שלי
והפך את כולם.
בסוף שם דיסק של שאקירה.
- אני צריך קצת קיטש.
- הוא אמר.
אמרתי לו שממש בא לי להתקלח
ומה אני יכול לכבד אותו כדי שינעים את זמנו בינתיים.
- יש לך סיגר? - הוא שאל.
אמרתי שלא.
- אז תיתן לי חפיסת סיגריות ומשהו של אלכוהול.

- נתתי לו סיגריות וערק.
הוא לא אוהב ערק,
אבל הוא הסתפק בזה.
התמזמז על המוזיקה,
הערק והסיגריות
ואני נכנסתי למקלחת.

כשיצאתי הוא היה כבר שפוך.
- איך אני אלך ככה בחוץ?
- לאן? - הביתה.
- תחכה עד שהסטלה תירגע.

הוא שטף את ראשו במים קרים וניגב במגבת.
- אני מרגיש כמו מיקי רוראק ב-המלאך שנפל.
- לבו של אנג'ל, תיקנתי אותו.
- כן, זה, הוא אמר.
תשמע, הוא אמר,
החיים הופכים לסרט לא בדיוק נעים בזמן האחרון.
- אלה חבלי משיח, אמרתי לו.
- שהמשיח ייעשה את זה נעים יותר, הוא הפטיר.

הוא אכל הרבה נקניק קבנוס.
הוא אוהב את זה וגם אני.
צריך להכניס משהו לקיבה, הוא התנצל,
כי קבנוס יקר ואין לי יותר מדי כסף.
הייתי בסדר עם זה.
הוא אפילו טחן כמה "דפים"
של נקניק סלאמי
ואמר איך אתה יכול לאכול את זה,
זה בשר מלוכלך.
- אבל טעים, אמרתי.
- צודק - הוא אמר.

אחרי זה הוא ישב קצת על סיגריות
לסדר את הראש.
אתה בסדר? שאלתי אותו.
- בסדר גמור, קצת שיכור,
עוד מעט אוכל לצאת.
נתתי לו זמן.

ואז הוא קם כמו קוסם
שמתגאה בקסם שלו ואמר
- אני מוכן ללכת, תודה על מעט אנושיות וסטלה.
- שאלתי אותו אם הוא רוצה נתחים של גבינה קשה
כדי לספוג את האלכוהול,
אבל הוא אמר שהוא שומר כשרות.
ואז פתח את הדלת במפתח שהיה שם ויצא.

הוא יצא כל-כך בפתאומיות,
כמו האופן שבו בא.
לרגע לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
ואז בדקתי שהדלת סגורה היטב,
בלסתי הרבה גבינה קשה בלי לחם,
הדלקתי סיגריה ושמתי לי מוזיקה.
מוזיקה ענווה-ענווה אבל עליזה.