כי למרות
שהוא ידע שאין שום מגדלור
לב אחד תמיד האיר לו מן השחור...

יש לה בראש רק אוסף תאי מוח.
היא לא יודעת דבר.
גורר את רגליי לחרבן,
לשים תמצית פטל במים מהמקרר,
למהול את המיץ הזה בערק.

שותה ומעשן ושומע מוזיקה
וחבל שלא נולדתי חכם.
אחרת העובדים הסוציאליים
לא היו עושים ממני פורפרה.

כל הזמן שאלות, שאלות.
מה יצא מזה.
הייתי יכול להיות מכוער -
אבל מלא שכל.
לא בחרתי נכון,
כנראה.

לפחות יש לי הרבה ילדים וילדות.
גם זה משהו,
יש לי נכדים ונכדות
שיביאו נינים ונינות ועוד הרבה שושלת.
גם זה משהו.

אחייך אליהם מלמעלה.
לא בא לי ליפול לקלישאות.
כל הזמן חושבים שיכולים לומר לי
מה לעשות
ולחקור מה אני חושב ולמה.
השאלות מצצו את לשד עצמותיי.
לא יכול לשמוע עוד שאלות.
ולא גם למה עשית ככה ולא אחרת.

מי אתם, אתם מושלמים?
אגו של בני-אדם מאוס עליי ביותר.
כל מכולת שניה גונבת אותך.
בסך הכול רציתי קצת לחם וגבינה,
שיהיה לי מה לאכול.
מה כל השופוני אנס?

יופי שיש לך מכולת ואני רק צרכן.
אבל לא עובד בשבילך, הנח לי.

ילדות יפות עם קוקיות
לא יודעות כמה העולם אכזר.
יטחנו אותן ויטחנו את העיסה
שנוצרה מהן.
רגליים קלות על מדרכות נקיות -
החיים מסריחים.
תרים קצת ראש -
יהיה מי שידפוק לך את הראש,
כולם מתנדבים,
כמהים לזה.
מגיע לו, הם אומרים
בראש המעוות שלהם
ואז מתפלאים למה יש חולי-נפש.

המוזיקה המזרחית
ברובה מאוד קיטשית,
אבל נעים לשמוע לפעמים.
אשליה של עולם מסודר.
עוד סיגריה,
עוד מסמר בארון.
הכול בסדר בזה.

ועכשיו הוא ייצחק אותה
על המיטה הרחבה שלו
והוא אחד העצובים בעיר.