מקץ חצי שנה של ניסיונות עקרים לשחרור החטופים חשבתי על משהו.
מה הדבר היחיד שיכאב לחמאס אם יאבד?
מה הדבר היחיד שאכפת לו ממנו?
שטח!
אך ורק שטח!
אדמה!
חייבים להחליף דיסקט!
חייבים לשנות את הנרטיב!
הם לא מחזירים את החטופים?
אנחנו מתחילים לבנות בסיסים צבאיים בתוך שטחי הרצועה.
משנים את פניה של עזה!
משנים את פניה של המדינה!
בשטח!
שטח צבאי ישראלי מבוצר עם חומה בצורה!
הצטמצמות של הרצועה!
קדימה ממשלה!
למה את מחכה?!
להצהיר על תוכנית בנייה סדורה בתאריכים סדורים להתרחבות צבאית
ומדינית.
לתת לו זמן למנוול לסגת מדרישותיו האבסורדיות ולשחרר את
חטופינו שאם לא:
מפת ארץ ישראל החדשה והמורחבת -
רק זה יהיה הפסד צורב עבור החמאס.
הפסד שלא ישתמע לשתי פנים;
נחרץ, שלא ניתן להתפלפל לגביו בעתיד.
אל לנו להמתין לדרישות של החמאס.
או של הג'מאס. או של האחמס.
לשחרר רוצחים עם דם על הידיים? לסגת מצפון הרצועה? להתחיל לשקם
את הרצועה?
באיזה עולם?!
להתחיל לדרוש את דרישותיה של מדינת ישראל!!
וכך לנהוג לא רק עכשיו!
כך לנהוג גם בעתיד ולתמיד!
על כל רקטה שתשוגר לשטחי ישראל -
רחוב עזתי שיסופח!
על כל פיגוע דקירה -
שטח יסופח מהגדה!
ולהצהיר זאת ריש גלי!
אין דרך אחרת. ניסינו. חיים שלמים!
ועם החטופים חצי שנה.
שהיא נצח של כאב!
אי אפשר לומר שסיפוח היה כוונתנו!
ולראייה לא ניישב בשטח החדש אזרחים -
רק בסיסים צבאיים.
ההידברות העלתה חרס!
ההידברות הייתה התברברות!
אבל גם הוכחה היסטורית
שניסינו ושחייבים להחליף דיסקט!
רק כך נשיב את ילדינו. רק כך נשיב את השקט. רק כך נוכל לחיות
באמת ולמות בזמננו מוות טבעי!