דנידין פדודה / מדליות חונקות |
לפעמים כל כך קשה לנשום רצת מבעד להמון ועכשיו אתה עוצר ולא מבין לאן הגעת מרגיש אבוד ומבולבל אחרי שעלית והשתפרת המרתון שלי הוא בכלל ספרינט ומנוחות פתאום מפסיק להתקדם כתוצאה מהצלחות ואני שמח שהצלחתי אבל האחיזה שלי חלשה והעולם מחליק לי מבין הידיים בכל הפתעה קלושה כולי בושה על חוסר יכולתי להיות יציב אפילו כשהולך חלק אני חייב שמשהו יכאיב וזה מוזר כי ההצלחה מרוקנת מהכול ואני נותר חלול מודאג ושיכור מאלכוהול ונורא קשה לנשום עם הריק שבחזה פתאום כשיש עליו מדליה קשה לשאוף וזה חוזר אחרי כל הצלחה כל מדליה כל זיון אני לא יודע להצליח בלי שזה יעצב לי את הקיום וזה מפחיד כי יש לי אפס אחיזה האיזון שחשבתי שצברתי עדין ובר תזוזה לא מאוזן, כיום פשוט מתנדנד פחות מסתבר שאפשר לאבד שיווי משקל גם מהצלחות |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|