ישבתי ובכיתי, ישבתי וראיתי,
את חלומי עולה באש
זה לא מצב מצוברח,
זה קורה לכל אחד כל הזמן
והם אמרו -
ראית שטעית?
תחזור אלינו לפני שיהיה מאוחר מדי

אבל הם משוגעים,
יותר ממה שהם הפכו אותי
בור נחשים ארסיים פחות מסוכן מהם

ואני יושב והם לא רואים,
מה הולך אצלי בראש
כל צעד נמדד פיזית,
אבל לא מחשבתית ובטח שלא רגשית

אתם לא תאלפו אותי,
כמו קנגורו בספארי של אוסטרליה
יש דברים מ-עבר הישג ידו של אדם,
גם אם תתקעו שבב בראשי

אני אמדוד את כמות הקוטג',
בעין הביונית שלי
אבל את החישובים אעשה לעצמי,
אם נוח לי ואיך שנוח לי

ואתם תשתוללו ואתם תגירו ריר,
על עצם קיומי ומהות נשמתי
ואולי תרוקנו אותי מתוכן,
אבל תמיד אחזור
כמו ג'וקר שקופץ מקופסא

כי לא בכם הפתרון,
אלא בשורש נשמתי
ואם פקעה בכם הרוח -
לא נורא
סיבות לאכזבות יש בלי סוף.