עֶצֶב וְשמְחָה
יָרְדוּ שְׁזוּרִים זֶה בָּזוֹ
כָּל אֶחָד מוֹשֵׁךְ לְכִוּוּנוֹ.
וַאֲנִי,
כְּלוּאָה בָּאֶמְצַע

לֹא מַצְלִיחָה לְהִתְנַתֵּק
מְסָרֶבֶת לְחַבֵּק אֶת הָעַצְבוּת
אַךְ זוֹ דְּבוּקָה לְעוֹרְקַי
וְאֵין פֶּתַח מִלּוּט.
כִּי הַדַּווקָא חִסֵּל כָּל אֶפְשָׁרוּת.

אוּלַי מָחָר יִוָּלֵד שִׁיר שמֵחַ
אִם רַק נְאַפְשֵׁר לוֹ תֵּרוּץ
וְהִזְדַּמְּנוּת.

בֵּינְתַיִים נְקַנֵּחַ וְנָגִיב
"זֶה שׁוּם דָּבָר
זוֹ רַק סְתָם הִצְטַנְּנוּת."