הוא היה רגיל לעשות כל מה שהיא אומרת.
בוודאי לא דברים מטורפים או משפילים,
הוא לא היה שפוט,
אבל הוא היה רגיל לעשות כל מה שהיא אומרת.
הוא היה כנוע גם כי זה היה באופי שלו
וגם כי היא הכניעה אותו.
מבחינתו ההחלטות שלה תמיד היו הכי טובות.
הוא פחד לקבל החלטות ש-מה יתבררו כטיפשיות.
אבל היא מעולם לא קיבלה החלטות שהתבררו לאחר זמן כטיפשיות.
הוא היה משוכנע שהיא פשוט יודעת הכי טוב.
טוב יותר ממנו, לפחות.
לכן כשהיא אמרה לו להפסיק לעשן -
הוא פשוט הפסיק.
וכשהיא אמרה לו להפסיק לשתות -
הוא פשוט הפסיק.
וכשהיא אמרה לו ליטול ויטמינים בקביעות
ולאכול הרבה פירות וירקות
ולא לנגוע בעוף ובשר -
הוא פשוט עשה זאת.
הוא לא שאל אפילו למה -
הוא היה משוכנע שהיא יודעת הכי טוב.
בחברתה הוא יישן היטב
והיו לו חיים נוחים ובריאות טובה,
מה שלא היה לו בכלל בטרם הכיר אותה.
והיא אמרה לו להתכופף -
כי היא רוצה לתת לו בתחת.
היה לה זין גומי מלאכותי מחובר ברצועות ל-אגנה
ופלג גופה העליון היה חשוף.
בדיוק הוא ישב אצל השולחן בסלון
ותיקן את השעון שלו.
הוא היה טוב בזה.
הוא לא ידע מהיכן יש לו את הכישרון
לתקן שעוני מחוגים -
אבל הוא היה טוב בזה.
את שעון המחוגים הראשון שלו הוא תיקן בגיל ארבע.
השעון הזה היה שייך לאבא שלו
שלא האמין שהילד יצליח לתקן.
כשאבא שלו גילה שהשעון מתוקן
ועובד היטב כמו חדש -
הוא לא הפסיק לדבר על זה במשך עשרים שנה.
אבל מאז תוקנו הרבה שעונים לחברים ולבני-משפחה.
הוא הרים את ראשו מהשעון אותו תיקן ולא סיים,
הביט בה ושאל למה.
היא הייתה המומה,
מה זאת אומרת למה?
ככה! היא הטיחה בו.
הוא היסס רגע ואז התעקש -
למה?
- ככה, היא אמרה.
והפלא ופלא -
הוא אמר לה שהוא לא רוצה.
דממה מקפיאת דם נפלה בדירתם הצנועה.
דממה שנשמעה כמו צרחה.
היא הביטה בו במבט משונה
שלא ידע להגדיר,
כי מעולם לא הביטה בו כך.
והוא פחד, פחד ממש, פחד שאפשר למשש.
היא ויתרה ופנתה ממנו,
אבל לא דיברה אתו יותר.
היא פשוט הפסיקה לדבר אתו כמו פעם.
המילים שלה היו,
אבל הן היו ענייניות ומנוכרות.
כאילו הם חיים יחד -
אבל מלבד זאת אין ביניהם קשר רגשי.
הוא חשב שזה יעבור לה,
אבל זה נמשך ארבע שנים.
ארבע שנים הוא ניסה לפייס אותה
ולהתקרב אליה בדרכו הצנועה -
אך ללא הצלחה.
לאחר ארבע שנים הוא הטיל את עצמו במיטתו
ופירק בקבוק ערק.
וכשהיא הגיעה ונכנסה בדלת הוא פשוט אמר -
תיתני לי בתחת.
היא הייתה המומה, שוב,
היא לא ידעה על מה הוא מדבר
ושאלה אותו -
למה שאתן לך בתחת?
- כי את רוצה, הוא אמר.
- אני רוצה? אני?
למה שארצה דבר כזה?
זה חולני,
היא כמעט צרחה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.