הִיא דּוֹמָה לִי, אִישָּׁה חֲזָקָה, דִּבּוּרָהּ חֶרֶשׁ
עִם סְדָקִים קְטַנִּים בְּתוֹךְ הַנֶּפֶשׁ.
הִיא דּוֹמָה לִי, צוֹחֶקֶת בְּקוֹל רָם, כְּגַל נִשְׁבַּר
בַּחוֹף
אֲבָל בַּלַּיְלָה דִּמְעוֹתֶיהָ זוֹלְגוֹת בְּלִי סוֹף.

הִיא דּוֹמָה לִי, חוֹלֶמֶת עַל עָתִיד אַחֵר,
מָקוֹם בּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת לְלֹא הֶפְסֵק עַד שַׁחַר .
הִיא דּוֹמָה לִי, אִישָּׁה טוֹבָה וּמְתוּקָה,
עִם לֵב פָּצוּעַ שֶׁמְּחַפֵּש- אַהֲבָה.

הִיא דּוֹמָה לִי גַּם כְּשֶׁקָּשֶׁה לֹא מְוַתֶּרֶת
פּוֹרֶצֶת קָדִימָה לִבָּהּ פָּתוּחַ וְאוֹמֶרֶת
הִיא דּוֹמָה לִי בְּהַרְבֵּה דְּבָרִים אֲחֵרִים
בְּהַרְבֵּה אֲהָבוֹת וְהַרְבֵּה מַשְׁבְּרִים

הִיא דּוֹמָה לִי כְּמוֹ פֶּרַח בּוֹדֵד פּוֹרֵחַ
כְּמוֹ עֵץ בַּמִּדְבָּר בּוֹדֵד כְּמוֹ אוֹרֵחַ
הִיא דּוֹמָה לִי כֵּן הִיא דּוֹמָה
וַאֲפִילּוּ אֲנִי שָׁבַרְתִּי אֶת הַחוֹמָה

הִיא דּוֹמָה לִי וְשׁוֹנֶה מִמֶּנִּי כָּל כָּךְ