בָּא אֵלַי הַסַּבָּא הַגָּדוֹל שֶׁל כָּל הַצּוּרוֹת
טְרַפֵּז כָּזֶה מְנֻסֶּה, רַב שָׁנִים וּנְכָדִים
לָחַשׁ לִי עַל הָאֹזֶן
שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁאֲנִי עִגּוּל
"גַּם אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי עִגּוּל", עָנִיתִי  
"אָז מָה"?
"אָז מֵהַיּוֹם אַתְּ מְשֻׁלָּשׁ
נֶכְדָּתִי הַגֵּאוֹמֶטְרִית"
אָמַר בְּחִיּוּךְ רָחָב

נזכרתי שֶׁהוּא הָפַךְ לְרִבּוּעַ בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה
וְשָׁתַקְתִּי

יָדַעְתִּי שֶׁלֵּיל הַסֵּדֶר מִתְקָרֵב
וְרָצִיתִי לִקְרֹא בְּהַגָּדָה
כְּמוֹ אַחַי הָעִגּוּלִים
כְּמוֹ בְּכָל שָׁנָה
אֲבָל הַסַּבָּא שֶׁל כָּל הַצּוּרוֹת
יָכוֹל הָיָה לְהַכְנִיס אוֹתִי לְמִצְרַיִם
בְּרֶבַע קְרִיצָה
וְשָׁם הָעִגּוּלִים מְאֻלָּצִים כָּאֵלֶּה
מִתְגַּלְגְּלִים בְּקֹשִׁי
אָז נִהְיֵיתִי מְשֻׁלָּשׁ
וּמֵאָז אֲנִי מְסִבָּה לְשֻׁלְחַן הַפֶּסַח
וְהוּא נוֹתֵן לִי לָשִׁיר סוֹלוֹ:  
"עִגּוּלִים הָיִינוּ, הָיִינוּ,
עַתָּה מְשֻׁלָּשִׁים, מְשֻׁלָּשִׁים"
וְכָל הַצּוּרוֹת עוֹנוֹת פֶּה אֶחָד:
"אָמֵן"