ראיתי אותי מתפלש בבוץ,
אבל זה לא הייתי אני
ראיתי עצמי הופך לקרש,
אבל זה לא הייתי אני
אתה תיתן לי משקה ועוד משקה
ואני אפרח
בעשן סיגריות שלי נדבק אל הסדינים שלי
ובשירים החושניים של שרון חזיז החושנית
לא היה לי מושג שאת רוצה אותי
גם כך לא היה לי מה לתת
12 שנים מול הלוח הופכים אדם למטומטם
עכשיו אני מעשן, אותו המורה
וגם שותה - מה תעשה?
הייתי מעשן גראס מול הפרצוף שלך,
אם היה לי כסף לזה
מה תעשה?
בשנתי אני כמו בועות של ביצה מסריחה
כל הטראומות יוצאים ממני כמו נודים
ומסייטים את שנתי
והקווים נמתחים על הלוח
בין מילה למילה
במילה מודגשת
ובקווי מתאר חרוטים בברזל
של כפיס גיר מעלה אבק
שגורם לך להשתעל לפני השינה
אצלך בסלון הרהיטים מסודרים
יש פסל זכוכית שמזכיר משהו
ש-רק אתה יודע מה הוא מזכיר
ולמה ילדים מתאבדים לפעמים
אולי מערכת החינוך טועה בגדול
הכול אפשר אם מתעקשים -
אז תיאחז בקרנות המזבח של ההשכלה
המשקה טוב, החול טובעני,
אבל לא כשאתה לצדי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.