נתקעתי בבוץ
ניסיתי לבד
פגשתי חוסר אונים
שהוא דווקא נחמד

בילדותי, זה כבר קרה
ישבנו צרורים בג׳יפ, כל המשפחה
הפתאומיות של חוסר התנועה
הפכה את היוצרות
בגדי השבת הפכו בגדי עבודה
המיית/פטפוטי הפנאי לשתיקה נחושה

חפרנו בבוץ, הרכבנו מסוע
עם עץ, אבן, קש, ובכוח הזרוע
חילצנו עצמנו מן הצרה
שבנו הביתה שבעי הרפתקה

והפעם, נותרתי ללא להקה
רק אני והכלב, בזמן מלחמה
ושוב חפרתי, ציפורני הוכתמו
טמנתי ידי באדמה, אדמת קבורה

ועוד פסיעה שקועה
פחד
ונחישות, מדגדגת, נעימה
סותרת מציאות
מתקיימת לצדה
הרי מראש ידעתי, אוכל לנסות,
לבד אני לא יכולה

כשנכנעתי
קריאת החילוץ נותרה ללא מענה

הנני,
ספוגה בהמתנה
נשטפת בתעלת מי שמים
צבועים באדמה
ספירת מלאי קטנה
הבדיחה השלמה

ואולי אני עוד שם בשדות
מכורה לעצירה הכפויה
ואולי היה אחד, ניזאם,
חקלאי תותים שמצא אותי
ואולי לא היה,
ואולי חולצתי,
ובכל זאת אני מחכה

24.01.2024