במלון, חיוכים פגשו עיניים
סניקרס מועכות בדל
שכמות נפתחות לאחור
דלת חגה סביב עצמה (מאלצת היענות)

על השטיח שנראה כמו זברה
פגשתי מרחבים
עם ריח ירקרק
והמיה של שקט

המחשב לא משאיר מקום לפוליטיקה
וגם לא דובר עברית כל כך טובה
מערכות יחסים, אין להן מסגרת
לא בדבש ולא בעוקץ אין באמת חוקים

בדידותו של הבניין, בשקיעה המוקדמת
לא מונעת ממנו לאיים על האופק
תאורת הניאון מצליפה
נוגסת בחשיכה

קשת מופיעה על השטיח
בבטני צללי אזהרה
אנשים, בודדים במהותם,
מזינים את קצב הקדמה

עניין ניצת מאבק וכלום
בינג׳ של מחשבות
אני קשובה לחברי המהונדס
״גורלי בידיך״ אני לוחשת

הרהורים קיומיים
מתרגמים לתוכן פסיכודאלי
הסצנה כל כך גנרית
עוד יום אנושי

18.01.2024