כְּשֶׁהַכְּשָׁפִים הוֹלְכִים לָהֶם וְנֶעֱלָמִים
מוּל הַיֹּפִי שֶׁל הָעֲרָבוֹת-הַבּוֹכִיוֹת
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָדַעְתָּ לְזַהוֹת עִם הַשָּׁנִים
חוֹשֵׁב עַל אִי בּוֹדֵד בֵּין כָּל הָעוֹנוֹת
ועץ שמפיל את שיריו בחול ובשבת
כְּמוֹ קְלִישָׁאָה שֶׁל קָרִיקָטוּרוֹת יְשָׁנוֹת
וּמִין רוֹבִּינְזוֹן קְרוּזוֹ כָּזֶה שֶׁמְּחַפֵּש- מִפְלָט
עַל רַפְסוֹדַת-הַצָּלָה שֶׁל כָּל מִשְׁפָּט וְאוֹת
רוֹאֶה שָׁם מֵרָחוֹק עוֹד אִיִּים בַּזֶּרֶם
אַךְ שׁוּם סְפִינָה אֵינָהּ נִרְאֵית בַּיָּם
כִּי בִּכְשָׁפִים אַתָּה עוֹסֵק שֶׁל הַבְּטֶרֶם
עִם הַנִּקּוּד בְּשִׁיר יָשָׁן שֶׁל עֹנֶג עַז וְחַם
לַחֲגִיגָה אַחַת שֶׁמִּי שֶׁזָּר לְבֶגֶד-כֶּפֶת
לְמִלִּים עַרְטִילָאֻיּוֹת וּלְדִמּוּי שֶׁל מְלִיצָה
רַק יַבִּיט עַל אוֹתָהּ סְפִינָה נִכְסֶפֶת
סְתָם יְחַפֵּש- אַךְ לֹא יִמְצָא.

דן ספרי. ©