שלמה היה עובד במפעל מתכת
זו עבודה קשה רצח
וגם מסוכנת
הוא היה מכין ממתכת - חרבות
כדי שאנשים יהרגו אנשים
הוא היה מסופק מאוד מהעבודה שלו
ומיומן מאוד
שמו התפרסם כמכין החרבות המדופלם
ואפילו היו מי שכינו אותו אמן בתחום זה

כל חרב הייתה מורידה ראש
בהינף קל בלבד
שלא לדבר על קצירת איברים
וקריעת גוף
שלמה החשיב את עצמו מאוד
בתור אמן מדופלם
וגאוותו הייתה גבוהה-גבוהה
אפילו שהכין כלי הרג ורצח

יום אחד מישהו הזמין אצלו חרב מזהב
כולל הלהב
כביכול ככלי אספנות
והיה מוכן לשלם סכום גדול מאוד

שלמה עבד לילות כימים
להכין את חרב הזהב הכי חדה
הכי קטלנית
הכי מפוארת
וכשהחרב הייתה מוכנה
הגיע העשיר שהזמין את החרב -
לקבל אותה

העשיר בחן את החרב מקצה לקצה
מול עיניו המתמוגגות של שלמה
והיה מרוצה מאוד
ואף שיבח והילל את שלמה
על עבודתו

ואז קרע את שלמה בחרב
לחמישים חתיכות
כי אמן מדופלם ומוכשר כמו שלמה
צריך למות בחרב הכי מכובדת
הכי יקרה
הכי מפוארת
חרב אמן.

כתבתי סיפור על ילד שהולך לאיבוד
מאז כל הילדים הולכים לאיבוד
וגם הילדות
ואני בכלל התכוונתי לעיר ששמה "איבוד"
אליה הילד הולך
עיר דמיונית עם שם מקורי,
זה הכול.