אני יורד במורדות ההר
היורד מן השחר, אל החשיכה הבוערת.

אני נוסע למורדור.

כל הדרכים מובילות למורדור,
וזו שלי היא הארוכה (והקצרה) מכולן.

חבר יקר, ידידה יקרה (ומי שטרם אימצו לעצמם.ן זהות),
אם את.ה קורא.ת את זה בזמן,
ויוצא.ת לשם כדי לנסות ולהציל אותי:

אל נא תנשכו את אצבעי.
הטבעת איננה,
השארתי אותה ביד חבריי לדרך והמשכתי הלאה.

יש במורדור רק אפילה נצחית, בוערת.
הנמר השחור שבתוכי בוער,
הוא המוביל אותי לשם.
סילחו נא לנמר.