זה משחק שנמשך כבר שנים
אין לו סוף,
לפחות לא בחיים האלה
משחק איטי מאוד
מתסכל מאוד
אבל אין לו סוף,
זה נותן תחושה של המשכיות,
של בנייה ללא סוף
ניגש אליו כל פעם שרוצה לברוח
מעצמי, מהחיים שלי
למשחק אין קצב משלו
אני מכתיב את הקצב
וזה טוב לי מאוד
ולפעמים אני שוכח את עצמי
בתוך מילים ומנגינות
אבל כמו פלס - המשחק מאפס אותי,
כל פעם מחדש
אין תגמול, אין פרסים,
אין גם כבוד ותהילה,
או כסף
אבל יש אותי,
מנהל עולם דמיוני,
ש-רק אני מבין
ונותן לי מפלט
מהידיעה
שהחיים האמתיים כלל לא בשליטתי
והכול יכול לקרות בהם,
בכל רגע
לסובב אותי כמו פורפרה. |
