והייתה לי מאפרה
אהבתי אותה, את המאפרה
פעם מאפרה כזאת היית עולה מלאן כסף
קניתי אותה בזול מאוד

היא יושבת יציבה על השולחן
אני שוכב במיטה או יושב
ומאפר לתוך המאפרה
ומכבה בה את הסיגריה
כשהסיגריה נגמרת

המאפרה הזאת נותנת תחושה של כבוד
לי ולפעולת העישון שלי
היו מתחילים בעישון
שהיו מאפרים לתוך כוס נייר
הרבה זמן הייתה לי מאפרת פח
עם קצוות חדים שכואב
כשאוחזים בה לרוקן

אבל זו מאפרת זכוכית
עבה, גם כבדה מאוד,
יחסית למאפרה
נותנת תחושת יציבות
כאילו בכל זאת יש יציבות בעולם,
לפחות אשליה בזמן שמעשנים
כשברור שזה בכלל לא נכון

מדליק ערוץ רדיו באינטרנט
שמשדר צלילים של טבע
לא מבוימים

שותה את כוסית הערק שלי
לאט-לאט
מעשן את הסיגריות
לתוך המאפרה היקרה
יקרה בלב, לא בכסף
וכמה שהיא זולה,
למרות זאת היא מרגישה נוכחת
יציבות, כבוד

לפעמים אדם צריך את הרוגע שלו
כל אדם עושה את זה בדרכו,
וכולם צודקים, כל אחד והדרך שלו,
בני-אדם הם לא העתקים אחד של השני

אצלי זו פינת ישיבה
עם ערק, סיגריות והמאפרה
וצלילים טובים מהרדיו
לפעמים יוונית, לפעמים שירים בריטיים
לפי הפוזה שמצב-הרוח שלי נמצא.