בְּאַחֲרִית הַיָּמִים
יִבָּנֶה בֵּית ה' מֵחָדָשׁ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים.

וּלְאַחַר מַטַּח טִילִים אַכְזָרִי בִּמְיֻוחָד
שֶׁיִּפֹּול בְּבַת אַחַת מֵחֲמִשָּׁה כִּוּוּנִים
יַעֲמֹד כּוֹכָבִי אוֹ הֶרְצִי שַר הַצָּבָא עַל גַּגּוֹ
וְיִצְרַח בְּקוֹל גָּדוֹל, אֶל מוּל גִּבְעוֹת יְהוּדָה
הַחֲשוּפוֹת
וִיהַדְהֵד אֶת דִּבְרֵי אַבְנֵר: "הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב?"

וּמֵהַצַּד הַשֵּׁנִי
יָקוּם לוֹ הַמַּהְדִּי, אַבּוּ פָאזִי אוֹ אַבּוּ רַמְזִי
וְיָשִׁיב בְּקוֹל שָׁקֵט,
שֶׁיְּהַדְהֵד דֶּרֶךְ רַמְקוֹלֵי הַמִּסְגָּדִים אֶת
תְּשׁוּבַת בֶּן צְרוּיָה:
"בֶּטַח, יָא אָחִי! לָמָּה לֹא דִּבַּרְתָּ קֹדֶם?"

וּלְמוּדֵי סֵבֶל וַאֲכוּלֵי נִיסְיוֹנוֹת מָרִים
מְצֻולְּקֵי הַפְצָצוֹת, טִילִים וְסִיכּוּלִים
לֹא יוֹלִיךְ עוֹד יוֹאָב אֶת אַבְנֵר שׁוֹלָל בְּבֵית
הַסִּירָה
וְלֹא יִנְקֹם עוֹד אֶת דַּם עֲשָהאֵל
וְלֹא יְצַוֶּוה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ אֶת בְּנוֹ
לְהוֹצִיא לַהוֹרֵג אֶת בֶּן צְרוּיָה לְעֵת זִקְנָתוֹ.
בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.

כ"ג באייר, תשפ"ג, ירושלים