לנערי הפוסטר שלי יש פתאום זקן.
שיער שיבה שם מרחוק ובבית ילד לא קטן.
המילים ינגנו, השירים יעלו חיוך,
יזכירו איך במסיבה ההיא, ברחנו יחד אל הגן.
גדר הפתטיות תוחמת דשא שכונתי.
כסאות מפלסטיק של מועצה מקומית,
מושיבים קרחות מאפירות לצד מחטבי בטן בצבע גוף.
מחכים. החיים.
גיטרה חשמלית וצוות מוגבר,
נערי הפוסטר שלי בריוניון (reunion) מתוקשר.
הם תכף יעלו.
AM C G Bm Em מרטיטים כרסים וצלוליט.
כאילו אפשר להחזיר אותך ואותי לאותו גן עם דשא רטוב, וגינס
צמוד, כפתור פרום וחזה חשוף.
גדר הפתטיות לא נפרצה.