|
שיט, איזה זין
חשבתי שהבנתי שצריך להתבגר בפעם השנייה
אבל מסתבר שלהתבגרות הראשונה יש יתרונות
שהאדישות שסיגלתי מכילה גם פתרונות
שהבנייה שכבר בוצעה בנפשי מגנה עליי מהקור
גם אם יש בעיית עובש בקירות וקצת חסר מקום
האדישות שהתפארתי בה היא מגן פיפיות
שפוצע את היד שבו אוחזת
אבל אל מול המכה שהמגן חסם
האחיזה בו משתלמת
או לפחות הפעם היא השתלמה
היום חסמתי מכה אבל חודשים חסמתי חיבוק
והמגן שבניתי כדי שלא להיפגע לפט בי כמו דיבוק
ניסיתי להרפות, בעצם עודני מנסה
אבל אני כבר לא יודע אם זה המעשה
שיוביל אותי לאושר,
או האם האושר שווה פגיעה
ולמה אני לא יכול להניח את המגן כשצריך
ולהרים כשיש קריאה
חשבתי שזה נגמר בפעם הקודמת שחשבתי שזה נגמר
או יותר נכון לומר שחשבתי שמצאתי דרך והתחלתי תהליך
המציאות טפחה על הכתף והצביעה על שבילים
כמו מטייל שמשחק אותה מדריך
האם להרים את המגן כדי שלא להיפגע
או האם לחוות דקירות וחיבוקים כדי להיפתח בהדרגה |
|
|
אם הרחקתי לראות
יותר מאחרים-
הרי זה משום
שאני מסטול
לחלוטין
זוזו לסטרי,
תוהה ומתהה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.