חשבתי שזה נגמר בפעם הקודמת שהתבגרתי
ושאני יכול סוף סוף לנוח
אבל התאכזבתי לגלות שעלי דפנה נובלים
תחושת הניצחון הזו שהתחפרה בי
גרמה לי לחוש בטוח
וכך התמלאתי בכזבים

עלי הדפנה נרקבו והזינו אגו בגדילה
בזמן שנפשי רופדה בציניות
כפי שעובש מרפד בתים מוזנחים
והצדקתי את ההזנחה הרעילה
כי פחדתי עצמי להיות
ולחזור לחוות טלטלות וחתכים

נהייתי ציניקן, מתנשא, ומנוכר
מלא אליטיזם מיותר
ובמודעות מלאה למצבי
לכן הנחתי שזה לא יהיה ניכר
אבל מה שחלחלתי לי שקע
ובניסיוני להתקשח נהפכתי לשביר

לאחר שתקוותיי נופצו שוב ושוב
משאלתי להיות אדיש התגשמה
הג׳יני חייך חיוך עצוב
וכעת אני מבין במה האשמה
אני רואה שהג׳יני נטע בי טעויות
הוא ידע שאדישות זו חרב פיפיות

כך נהפכתי להיות עצמי הנוכחי
וכך למרות שמצאתי את המפתח
מסלוליי לאושר פשוט לא נפתחים

העליונות המדומיינת שנאחזתי בה
כמו בגלגל הצלה
עזרה לי לצוף והיוותה הקלה
אבל כבר הבהרתי שאני לא רוצה לצוף
רוצה לשחות.
רוצה לאהוב ולאהב,
לחיות בידידות עם הכאב
לא לסגור את שעריי
להשאיר חומות פתוחות

להיות באמצע בין פתוח לבטוח
למצוא את קו התפר בין סגור לבין שלוח
להפסיק להתנחם בדהיית מצב-הרוח
אל תהום האדישות שהפכה אותי כנוע

לדפוסים ולחומות שבניתי מסביבי
אך מעתה אפרק ת׳מכשולים שהפחדים בי מציבים
או לפחות אנסה, והשיר יהיה אזכור
לכך שאני מעדיף לשמוח ולבכות מלהתייחד עם הניכור