אני שיקור מהשקרים של עצמי
ושל אחרים שמשקרים אותי,
אבל לא מצליח להפסיק ללגום,
הכול כדי שאוכל להמשיך לחלום.

אני שיכור, הנה, באתי על שכרי.
ולא, את לא תנחמי אותי.
לילות מתנחלים בלב כמאחז,
מוקף בערפילים כאי נידח,

מותז אליי חופים, אני מוכתם,
רק קצף, אדווה קלה, כמו שם:
היכן שאת. ליבי כבר ממוקם
למארב עם ערב. כי מוקדם

לא אשוב. זה כבר סגור. אחי.
אני שומע את קולות הבכי.
מפספסים לחלוטין כל נקודה.
נמלא הלב תוגה וחלודה.

רק שני דברים ניתנה לנו רשות:
בטוב, או רע, לחיות. וגם למות.
חייתי טוב ומתתי מוות מצוין;
יש כזה דבר, זה העניין.

יש מוות טוב וטוב למות בטוב.
אינכם חבים לי ואני חג סוב סוב.
האושר הוא לדעת כי יש סוף.
והילדה חזרה אל זה הרחוב