כולי קיטש ופרפרים הגזרה שלי ייחסתי
מאבדת מתוקפה כחרב קרב מפלסטיק
תפסתי קצת באיחור מה לעזאזל את
אך כשנפל האסימון הוא צלצל כזרם די רם
כולי דם וזרע אין בי קדושה כולי חוטא
כי במציאות אין ענישה ואני חופשי להשתטה
וככזה ראיתי בגבולות של כולם מסביבי
תוצאת עיוורות לחופש שהחיים כאן מציבים
היקום אדיש כלפיי כי אני כלום ושום דבר
אין חשיבות למעשיי ומשמעות היא מהווה
את הקונפליקט האנושי בין מציאות כה אדישה
אל האדם המתחנן ליחס חם או ענישה
איך נשארת אכפתית אם את יודעת כמה סתם
העולם המסתובב רודף צירו המטומטם
איך הצלחת לפרוח במסגרת מגבילה
כשיש לך חופש עד כאב והגבולות הן אשליה
בכל דבר שמבצע באחורה של הראש
יש קול שמזכיר שאני חופשי פשוט לפרוש
אני מכור לעשייה ולסיפוקים מידיים
ומזל שהסיפוק שלי הוא ממשהו חיובי
עשיתי סיבובים כדי לתפקד תחת החופש
ואת הלכת ישר, צבעת את הברכה שלי כעונש
האידיאליזם הוא הקסם שלך, לו עד כה בזתי
את שוחקת את הציניות ששנים בה נאחזתי
פתאום בא להשתנות, יותר כי גזר פחות מקל
וכי אני לא מפסיק לחשוב על העתיד המתעכב