קצת אבדתי, אתמול ראיתי שביל
היום אני רואה רק אבנים מסודרות על הרצפה
בשביל להפסיק לחוש זרות כזו
בחרתי משימה

אבל קצת אבדתי, אתמול היה ברור
היום גם פנסי הערפל אינם עוזרים
אני כבר לא מוצא ערך בצעדים
שאני עושה ובעקבות שאני מותיר
היו ימים של דרך ומין שגשוג מדהים
כשהיית איתי, כשהייתה סיבה
היום אפילו להאחז בכלום לא בא

קצת אבדתי, כולי אור שקצת כבה
אבד קצת מהרוך שמצאתי בעבר
עבדתי הכי קשה שאפשר
וכבר לא בא
כבר לא מתפלסף אחר סיבה
רוצה להיות פשוט, לא לרדוף אחרי המשך
לתת לחיים להתרחש לא אמור להיות כזה קשה

וקצת אבדתי, וגם קשה כבר לעצור
אני רוצה להיסחף קדימה כמצוף
רק לעכשיו, כי כשקשה אז נזכרים
שאשליית המשמעות שלנו אכולת שברים
שהזהות שלי נהר שמשתנה בכל עת
שהעולם שלי קצר ועתיד להתפרק
אני עוד שם, שרוע לאורך שבילי
מתכנן לשלוח את עצמי להמשך
בלי לתהות אם זה בשבילי
ואם זה יעבוד אמשיך
ואם לא נשקול צעדים
כי קשה לצאת מהחיים שבחרת
אבל גם קשה להמשיך בהם לבדי