שלחתי מבט אחורה ונבהלתי לגלות
שככל שעקבותיי מתרחקים
הם מתמלאים במחלות
היו ימים בהם נהפכתי למסע
נותרתי רק קליפה שמתקדמת אל הקריסה
מתקיימת בהתרסה
אל מול כל מה שהקשיב
אך למעשה צעקתי לריק שלא יכל עוד להשיב

היו ימים של תום בהם הונעתי מתקווה
שגם סחבה קדימה אך גם הוקיעה וסירבה
להתמשש, ובכך הכבידה כמשא
כמו צידה מורעלת שבכך עזרה וגם הרסה

עקבות חולים מזכירים לי שהיום אני בריא
שאני כבר לא כותב שירי שבירה כפורקן לצערי
כי הרבה קרה תמיד אבל חיי קטנו לאט
מה שהיה תהום היום מדרון תלול מעט
חשתי חלול ודל, חיפשתי תשובות שאין
והמרדף אחר תכלית הבהיר שאין מה למהר
דרכי תמתין לי בין אם ארוץ בה או אלך
נפשי תתמלא באנשים וביומיום אצחק כלץ

עברתי דרך ארוכה
אני כבר לא אותו אדם
מסתכל במחילה על הזהות שדהתה
שטעתה בכמויות וגם היום למעשה, ו-
רוצה להשתפר כי אחרת למה הסבל
נותרתי ילד אחרי דרך, עדיין מקווה
נגרר אחר עתיד בתפילה שיתהווה
וככזה נוטה לטעות
אבל בוחר לסחוב אל עבר
שליחת מבט חומל אל עקבותיי כגבר