כשהשמש שקעה אותו יום
לא הייתה ערובה שהוא יראה את הזריחה
רק עוד סתם אדם שגורלו מהתל בו
כמו בני-האדם עצמם
הוא הביט בירח כמו מכושף
ועשה את דרכו בין השבילים המוזנחים
אל פנים העיירה בה בתים עשויים עץ
להרוות קצת ערק, לעבור את הלילה
ובשביל היה כלב מת
שעכברוש כרסם בו את קרבי הכלב
ועקרבים זחלו על האספלט המבוקע
קול צרצרים נשמע ומשק עטלפים
הוא ירד את הדרך אל העיירה
העיירה לא הייתה שוממה אף בשעה מאוחרת כזו
היו זונות ובלדרי סמים
היו עבריינים שמחפשים הזדמנות
ובתי-מרזח פתוחים
הוא נכנס לשתות כוסית
ועוד כוסית ועוד כוסית
תביא לי מהבקבוק הזה שלך,
על המדף, צמוד למראה
אין צורך למהול, הכול בסדר
הרי לך מטבע זהב
ובחוץ עולה יום חדש
הוא זוכה לראות את הזריחה
הוא דומע ואיש לא יודע למה. |
