שחי במים עמוקים
ורכבי בין מלאכים
לרגלייך כפכפים
ורובה בלי כדורים
שלא שג כלל לאחור
כשצבאו על הפתחים
כשדרכת מן הפינה
בין עשן הרימונים
כשיריתן כאחד
צוות, צוות לעניין
מי יכול לכן, בנות חיל,
גיבורות מן המניין
הפחדת? הידעת?
כה רבים וכה מעט.
מה קצרים היו חייך
מה הספקת, מה לא הספקת.
הבנות שלך בסדר,
לפחות שלמות בגוף.
הן מצאו מקלט בחדר,
בין שבור לבין לשרוף.
בין שרוף לבין גדוע,
מנופץ ומדמם,
בדממה, חיכו בסתר,
מעפר להתרומם.
מעפר נדע לקום?
אנו, אנו הרבים.
לא נלחמנו, לא ירינו,
לא שילמנו בחיים.
איך הפקרנו, איך פספסנו,
איך היינו כה תמימים.
סרן עדן, המפקדת,
איך נפלו שוב גיבורים?
לזכר סרן עדן נימרי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.