בגן של צבעים, תוסס ומואר,
שם פורח פרח, תענוג אמיתי.
עלי הכותרת שלו, עדינים ורכים כמו אנחה,
נפרש בחן, מושיט יד לשמיים.

סימפוניה של ניחוח, היא ממלאת את האוויר,
ארומה מתוקה ללא השוואה.
יופיו מתעלה על הממלכה הארצית,
יצירת מופת של הגה של הטבע.

עם גווני זהב ואדום ארגמן,
נוכחותו ממלאת את ליבי באימה.
על שלמות כזו, כל כך חולפת ונדירה,
משאיר אותי געגועים, אבוד במלכודת שלו.

הגבעול שלו, כל כך דק, עמוד כוח,
מטפח את החיים, עושה מאמצים רבים.
שטוף באור השמש, הוא רוקד ומתנדנד,
תזכורת עדינה לימים החולפים של החיים.

הו, פרח הפלא, מסתורי וגדול,
סמל לאהבה בארץ העצומה והרחבה הזו.
הקיום שלך, עדות לחסד,
מתנה מהטבע, במרחב הקדוש הזה.

באחו מנשק טל הבוקר,
פרח נפרש, תוסס ואמתי.
עלי הכותרת שלו, שטיח של צבע וחן,
מתפתח בעדינות, באלגנטיות ובחן.

סימפוניה של ניחוחות ממלאת את האוויר,
כשהבריזה נושאת ריחות, ללא השוואה.
יופיו של הפרח, מראה שובה לב,
קנבס של התענוג הטהור ביותר של הטבע.

הגוונים התוססים שלו, כמו חלום של צייר,
מפוצץ חיים, בברק צבעוני.
מאדומים לוהטים ועד כחולים מרגיעים,
כל גוון הוא השתקפות של המוזה של הטבע.

עלי הכותרת העדינים שלו, רכים כמו לחישה,
הזמינו הערצה מכל עובר אורח.
מגדלור של תקווה בתוך מחלוקת החיים,
תזכורת שיש יופי בכל חיים.

שטוף באור השמש, הוא נוטה לכיוון השמיים,
מושיט יד לחום, אף פעם לא שואל למה.
הו, פרח יקר, כל כך עדין ונדיר,
אתה מלמד אותנו שיעורים, ללא השוואה.

מבעד לסערות ורוחות אתה עומד גבוה,
עמיד וחזק, אתה אף פעם לא נופל.
היופי שלך תזכורת לאושר החולף של החיים,
תזכורת להוקיר כל רגע, כל נשיקה.

בארץ של אגדות, שבה הושרו סיפורים,
שם פרח פרח, צעיר לנצח.
עלי הכותרת שלו נצצו בגוון זהוב,
יופי קורן שאף אחד לא הכיר.

לפרח הזה, הם אומרים, היה קסם נדיר,
עם כוחות ריפוי שאין להם השוואה.
ניחוחו נשא לחישות העבר,
בלדה של סודות, שנועדה להימשך.

עלמה, עם לב כל כך טוב,
מצאה את הפרח הזה, אבוד בזמן.
היא ערסלה אותו בעדינות, בידיים כל כך טהורות,
הידיעה שהקסם שלו נועד להחזיק מעמד.

עם כל יום שחלף, הפריחה שלו התחזקה,
ממלאת את האוויר בשיר מלודי.
הפרח רקד, בתנופה חיננית,
קסום לכל מי ששוטט בדרכו.

החדשות על הפרח הזה התפשטו כמו אש בשדה קוצים,
ברחבי הממלכה, מעורר תשוקה.
אנשים חיפשו את כוחו, תרופה לכאב,
אבל העלמה שמרה עליו, אהבתה לא בכדי.

כי היא ידעה שיופיו אינו למכירה,
אבל תזכורת לסיפור האלמותי של האהבה.
סמל של תקווה בעולם כל כך עצום,
עדות לאהבה שנמשכת לנצח.

אולם החושך האורב, בעיניים מקנאות,
חיפש את כוחו של הפרח, פרס מרושע.
הם זממו ותכננו, עם לבבות כל כך קרים,
לגנוב את הפרח, כל כך יקר, כל כך נועז.

אבל העלמה, עזה ואמיצה,
עמדה על שלה, הפרח שלה כדי להציל.
באומץ שאין שני לו, היא נלחמה בעוצמה,
הגנה על הפרח, בלילה האפל ביותר.

הלב שלה, האיתן כל כך, הנחה את דרכה,
הגנה על הפרח, ויהי מה.
אף על פי שנלחמו קרבות - ודמעות זלגו,
אהבתה של העלמה גברה, והרוע ברח.

וכך הבלדה הזו, ששרה לאורך השנים,
מהדהד את ניצחון האהבה על הפחדים.
סיפור פרח, חרוט לנצח,
בליבם של האמיצים.

כוחה של אהבה, כמו פריחת פרח,
יכולה לכבוש את החושך, להפיג כל קדרות.
שהבלדה הזו תזכיר לנו, לכולנו,
הקסם של האהבה הזו לעולם לא ייפול.