ערב יורד על עצי הערבה הבוכיה.
בערב יושבים אנו אבלים
בכינורות, חלילים ואבובים
ומבכים את מתינו,
את חללינו, את שבויינו, חטופינו ונעדרינו.
מצטופפים במרחבים מוגנים
כשממעל הטילים שורקים
רקטת חמאס, כיפת ברזל
ותהילים נגד טילים.
מחכים לאיזו מתקפה
אולי כניסה קרקעית
שמבוששת לבוא.
כמו מחכים למשיח,
או לפחות לאיזה ג'וזף ביידן אמריקאי.
ולאט לאט מחלחלת ההבנה
ששום דבר טוב לא ייצא מההמתנה
וששום נחמן שי לא יגיד לנו לשתות מים
ולצאת מהחדרים האטומים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.