אַיִן שֶׁמִּתְחוֹלֵל מָוֶת,
בְּתוֹךְ הֶעָצִיץ,
אָנוּ נֵשֵׁב בְּחַבְרוּתָא,
וּנְרַכֵל עַל הָאֱנוֹשׁוּת הַנַּעֲלָה,
אֲנִי אֶתְלֹשׁ מִמְּךָ אֶת הֶעָלֶה הַחוֹלֶה,
הוּא מֵת וַעֲדַיִן,
מְחֻבָּר בְּתוֹכְךָ.

שוֹרֶרֶת בַּקְּהִלָּה שֶׁלָּנוּ עֲיֵיפוּת צְחִיחָה,
מִדְבַּר הַחַיִּים בּוֹ הַכֹּול מֵת,
וְהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת עוֹד יוֹתֵר כְּשֶׁאַתָּה רוֹעֵד.

אֲבָל זֶה לֹא מָה שֶׁאַתָּה,
הֶעָלִים בְּךָ בּוֹהֲקִים לְעֵת שֶׁמֶשׁ,
וּבַלַּיְלָה רוֹחֲצִים אֶת עֵינַי,
בִּדְמָעוֹת זְכוּכִיּוֹת.

אַתָּה צֶמַח עַד,
עַל קַרְקַע לֹא אֲמִתִּית, שְׁתוּלָה בִּידֵי עַרְבִי
שָׁכוּר,
מְנַסֶּה לְהִתְפַּלֵּשׁ הַחוּצָה,
אַךְ גּוֹרָלְךָ נִקְבַּע,
נֶחֱרָץ עִם מַקֵּל עֵזֶר,
בֶּן עַמְּךָ,
מְפֻתָּל לְתוֹכְךָ בְּגֶדֶר תַּיִל בִּלְתִּי מִתְכַּלָּה,
אַתָּה חָבֵר אֱמֶת נִצְחִי,
לְעֵת עַתָּה.