קראתי את השיר שכתבתי לפני כמה שעות
וחשבתי שאסור לי להגיע למצב כזה שוב
לכן יצאתי, עם הליכתי הצולעת וחוסר הנשימה,
לבדוק אם המכולת פתוחה בחול המועד,
היא הייתה סגורה
וגם ה-פיצוציה לידה הייתה סגורה

הרגשתי שמישהו מסתכל עליי,
כי היה לי סל ביד והכול באותו מקום היה סגור
עשיתי מה שחשבתי בהתחלה במקרה כזה
והלכתי עד לאי-שם, לצומת, מקום רחוק לי מאוד

קניתי מה שצריך, התנהגתי יפה למוכר
והלכתי צולע וחסר נשימה בדרך חזרה,
בדרך אחרת
גם הנעליים לא היו נוחות

אבא הסתכל עליי כשהגעתי,
אבל לא אמר מילה -
ככה הוא, יודע לקבל אבל לא לתת
כמה נתתי לו - והוא מחרבן עליי
היה יכול לקנות לי בעצמו באפס מאמץ
מסיקים מזה מסקנות

התקלחתי, לא דיברתי אתו, לא באתי בטענות
כמו נחש שמישהי אמרה - איטי אבל קטלני
הרגשתי שהוא מרגיש לא בנוח

שתיתי מלא נוזלים, ירדתי על סיגריות
ושוב השתכרתי, בגלל זה אני מסוגל לכתוב

הרווחתי את הערק שלי עד צאת חול המועד,
סיגריות יש לי מספיק
שקל הוא לא ייראה ממני, אלא אם המצב ישתנה.