בדרך למגדלים של תל אביב,
משוכות צבר ועצי זית
ממתינים למוות. שירד מהשמיים,
שירטיב הכול, ואנו
נתפוס מחסה, או נילחם,
או נצעד בהשלמה,
גוססים.
רועדים.
על האדמה פירות רקובים,
אין אחרים.
ואין מחסה.
אין לנו מחסה.
אין לנו מחסום בפני עצמנו,
שהוא אל קנאי ונורא הוד.
לוואי וייתן ליבו בתורתנו, עצמנו.
שיהיה בריא.
לאן גרר אותנו בחום הזה.
והכי מצחיק שאחרי כל זה,
הוא יושב בצל,
שואל אם יש מים,
ומחכה לגשם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.