אני נבוכדנאצר, שָׁלֵו הייתי בתוך היכלי.
ויבוא אליי מלאך
ויקחני בציציות בגדי
ויעמידני באיזה מטבח ענק,
מול מצלמות טלוויזיה,
ולידי אייל שני, מחלק הוראות לטבחים ולמבשלים.

אז שאלתי אותו: תגיד לי,
אתה הרי רק אייל שני.
איפה אייל הראשון?
ויאמר לי: אייל הראשון?
ויתלה בי עיני עגל.
הבטתי בו, ולנגד עיני הפך לפתע לנער קטון, כבן תשע או עשר
שנים.
לקחתי את ידו בידי ואמרתי לו: בוא אתי. פסענו על עבר הפאטיו,
שממנו ירדו דליי פלסטיק אדומים מחוברים זה לזה, לצורך בניית
טמ"א38 המטמאת את מקדשינו. נשפתי ברוח פי על הדליים, והם הפכו
למגלשה רחבה.
גלשנו במורדה, הנער שהיה פעם אייל שני ואני.
קמנו ונערנו את בגדינו. נטלתי שוב את ידו בידי וצעדנו לעבר
החורשה של יער רמות. אמרתי קצת אברה קדברה, והחורשה הפכה ליער
ענק המשתרע מאופק לאופק. טיפסנו במעלה הגבעה אל עבר קרחת יער
גדולה למדיי.

במרכז קרחת היער ניצב לו מזבח גדול, ולידו איש גבוה לבוש גלימה
מוזהבת. בראש המזבח היתה ערימת עצים יבשים, ועליו היה קשור ילד
קטן, בן חמש או שש. לפתע הרים האיש סכין קצבים ואז צעקתי
עליו:
"אברהם! אברהם!"
מבועת כולו הסתובב אברהם אליי וצעק: "הנני!"
אמרתי לו: "אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעשה לו מאומה".
"אבל באתי לפה להקריב אותו קרבן!" כעס עליי האיש.
אמרתי לו: "יש לי רעיון. תקריב אייל במקומו".
"אייל? מאיפה אקח אייל?"
באותו רגע הפך הנער שלידי, שהיה פעם אייל שני, לעופר איילים.
האיש הסתכל אליו.
אייל שני תלה בי עיני במבי מבוהלות.
צעקתי: "לא, לא האייל הזה! זה אייל שני. תחפש את האייל
הראשון!"
הצבעתי לעבר נקודה רחוקה, היכן שהתחילה שוב החורשה.
מתוך השיחים הציץ זוג עיניים, ומעליו זוג קרניים.

וילך אברהם
ויקח את האייל הראשון
ויקריבהו קרבן.
אייל שני חזר למטבח שלו
וידע כל העם כי נאמן אברהם לנביא
יען כי דיבר עמו המל(א)ך נבוכדנאצר.
אני חזרתי לי לארמון
אי שם בבבל,
ותשקוט הארץ ארבעים שניות.

נכתב בהשראת "ראש כרוב", מאת שחר אור