זר בן בלי בית / חיי עולם |
לכתוב, קראתי אותך, אני קורא
הרבה, אבל אינך סופר. איל
מגד סופר. הקדמתי את
הפליאה בעיניו, אמרתי לאשכול נבו,
שיודע לכתוב אך איננו סופר: מתי
בכית לילה שלם, את הבכי
שאין לו סוף, מתי עצרת כי
אמרת די להיום, נמשיך
בפעם אחרת?
אני בוכה אך אינני
יודע לבכות, אני עוצר מבלי לדעת
לעצור. יום אחד
אסע לקובה, אולי כדי להתנצר,
אולי
כדי להיות סופר. אלא
שפעם אחרת לא תהיה,
יש לנו, אשכול, את
הפעם הזו. רק
את הפעם הזו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|