[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני חושש לבקש ממך סליחה
על כך שנולדתי, מה שמאפשר
לך לאהוב אותי. וכך את
יכולה להמשיך ולסבול, היום, מחר,
עוד זמן קצר, עוד זמן רב, לנצח, כן, לנצח. גם
אחרי מותי הסבל יימשך, איש
לא יניח לך להודות בהקלה, כל הרהור
על השקט שמותי הניח לך סגול באשמה.

אני לא מסוגל לבקש ממך סליחה, את לא מסוגלת
להסתגל לאמת החדשה של חיינו. ואולי
כל אהבה זרה לאמת כי
כל אמת לא-זרה לכאב כי
כל כאב זר מפלח כמו סליחה כי
גם כשאבקש,
גם כשתסלחי,
לא נזכה לסגולות
מרפא.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מניתוח
הפרובוקציות של
הפרובוקטורית
אני יכול להסיק
שהפחד שלה מפני
היותה זבל הוא
מה שמניע אותה
בבוקר. זה והפחד
שצמח איזה
חצ'קון או שהיא
שטוחה.


זכריה פרויד.
מתמחה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/9/23 12:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
זר בן בלי בית

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה