|
זה מגיע לאט מקצה הכאב נמתח בשקט כמעט לא נע
זה אותו הדבר וזה שם מחכה יודע חרישי
זה זורם בלתי מורגש דומם בעצמה מרעידה חזקה
וזה מתעצם שם יותר כל דקה משדר שאגה בדממה
לא אין סוף מילים לא מיליון רגשות לא אלפי רגעים של אושר לא
מאות מעריצים לא ניצחון לא פרסום לא שם לא שנייה
שאגות המונים מחיאות כפיים זרקורים פלאשים מכל כיון זוהר מטורף
וכולם מקשיבים מחכים דרוכים דוממים לפתע
ואני רק מרגיש שהטיימס סקוור חשוך כשאני חושב עלייך |
|
|
שבועיים בבסיס.
שוב. הפעם זה לא
כ"כ רחוק, זה לא
בבה"ד אחד, זה
במרכז הארץ. אבל
זה שבועיים של
זיון-מוח.
למה?! למה רציתי
להיות קצין?!
- הצוער |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.