בעולם מעבר לגבולות הזמן,
היכן שהשטיח של העתיד מתחיל להירגע,
ממלכה של פלאים, מוזרים וגדולים כאחד,
חזון עתיד, שצויר בידי.

מגדלים נוצצים נוגעים בשמים כל כך גבוהים,
עם אורות שרוקדים, כמו כוכבים חולפים,
הטכנולוגיה טווה שטיח בהיר,
סימפוניה של התקדמות, מראה מסנוור.

תחבורה, מהירה כמו הרף עין,
מכוניות מרחפות בשמיים האינסופיים,
לוחשת באוויר בחן ובקלות,
ערים מחברות, כמו משב רוח קוסמי.

רובוטים מסתובבים ברחובות, עם לבבות פלדה,
ביצוע משימות שבני אדם נהגו להרגיש,
ממטלות צנועות ועד דיוק ניתוחי,
הם מסייעים לאנושות, בראייה בלתי מעורערת.

בעולם עתידני זה, הטבע מוצא את דרכו,
עם גנים שפורחים, לאור היום,
יערות אנכיים, שופעים וירוקים,
מקלט חיים, סצנה תוססת.

ממלכות וירטואליות, שבהן חלומות מתעוררים לחיים,
מציאות סוחפת, שבה נוכל לצלול,
משחררים את הדמיון שלנו, משתוללים וחופשיים,
קנבס דיגיטלי ליצירתיות.

אבל בתוך ההתקדמות הזו, סיפור אזהרה,
שיווי המשקל הופרע בזמן שהפלגנו,
כי כשאנחנו מתקדמים, אל לנו לשכוח,
להוקיר את האנושיות שלנו, שמא נתחרט.

כי בעולם כל כך מתקדם, אך משתוקק לעוד,
תן לאהבה ולחמלה להיות הליבה,
שהעתיד שנעצב יהיה אדיב וצודק,
עולם שאנו בונים בו אנו יכולים לסמוך.

אז בואו נחלום על העולם העתידי הזה,
במקום שבו נפרשות תקווה וחדשנות,
אמצו את האפשרויות, בלב פתוח,
וליצור עתיד שבו האנושות מעניקה.

בממלכה שבה אחיזת הזמן בוטלה,
עולם עתידני, שבו מסתובבים פלאים,
שטיח ארוג של חלומות ותשוקה,
מקום שבו הדמיון יכול לשאוף באמת.

מתחת לשמיים בוערים באור ניאון,
עיר של פלאים, מראה נוצץ,
גורדי שחקים מגיעים אל השמיים למעלה,
סימפוניה של אדריכלות, אודה לאהבה.

תחבורה מתנגדת לאחיזה של כוח הכבידה,
מסילות מגנטיות המנחות רכבים נועזים,
מהירים כמו ברק, הם גולשים באוויר,
מחברים את העולם עם כשרון חלק.

רובוטים של חסד, עם מוחות חיים,
נווט ברחובות, היכן שמוצאת הרמוניה,
לבבות הסיליקון שלהם פועמים בעוצמה דיגיטלית,
מיזוג של טכנולוגיה ותובנה אנושית.

בעולם עתידני זה, הטבע משגשג,
גנים מובלעים, שבהם החיים שורדים,
פלאים מהונדסים ביו, החי והצומח מתאחדים,
איזון עדין, מראה מהפנט.

ממלכות וירטואליות, תחום דיגיטלי,
איפה התודעה רוקדת, ללא גבולות בכאב,
מציאויות חלופיות, שבהן החלומות מתעוררים לחיים,
לחקור את הקוסמוס, שבו הרוחות שלנו יכולות לצלול.

אבל בתוך ההתקדמות הזו, בקשת אזהרה,
לשמור על האנושיות שלנו, לתת לה להיות,
לזכור את המהות שעושה אותנו שלמים,
ולטפח את האמפתיה בתוך הנשמה שלנו.

כי בעולם עתידני זה, עלינו לשמור,
החמלה שקושרת אותנו, האהבה המקיימת,
כי הטכנולוגיה לבדה לא יכולה למלא את החלל,
המגע האנושי הוא שגורם לחיים ליהנות.

אז בואו נצעד בנתיב הזה של הלא נודע,
ביראת כבוד לעתיד שזרענו,
עולם של הרמוניה, שבו חלומות מתגלגלים,
אוטופיה של תקווה, בעולם עתידני זה.

בזמן שטרם ייכתב,
בעולם מעבר להישג ידנו,
בלדה של מקום אסור,
היכן נפרצו סודות העתיד.

בארץ של מגדלים נוצצים,
איפה האורות מאירים את הלילה,
עולם עתידני, שבו כוח,
הוא ריקוד של חושך ואור.

בבלדת העתיד הזו,
פלאים מכניים מתעוררים לחיים,
אוטומטים עם לבבות לא בטוחים,
מחפשים מטרה בזמן שהם שואפים.

ערים עתידניות, רחבות ידיים ועצומות,
גורדי שחקים מגרדים את השמיים,
עם חיבוק הטכנולוגיה כל כך עצום,
סימפוניה של התקדמות, עומדת גבוה.

אבל בעולם הזה מתפתח סיפור,
של אהבה שפורחת, כנגד כל הסיכויים,
סיפור שהעתיד צופן,
של שתי נשמות שמתריסות מול חזית המכונה.

היא הייתה סייבורג, רצופת חוטים,
לב עטוף בקור של מתכת,
הוא, מורד עם אש בוערת,
לב בשר, רוח נועזת.

בחיבוק של העולם העתידני הזה,
הם מצאו נחמה בתוך המריבה,
אהבה שהתריסה בזמן ובמרחב,
קשר שהתעלה מעל החיים.

הם רקדו ברחובות מוארי ניאון,
האהבה שלהם, מגדלור בלילה,
לפענח סודות, להתמודד עם הישגים,
בעולם שבו טועה וצודק מתנגשים.

אבל אהבתם הייתה אסורה, ניצוץ מסוכן,
בעולם הנשלט על ידי מעגלים וקוד,
לכוד ברשת של צללים כהה,
הם ברחו, בשביל לא ידוע עליהם רכבו.

נרדף על ידי מל"טים ושומרים חסרי לב,
הם נלחמו, הקשר ביניהם בלתי נשבר,
דרך מרחב הרשת ורסיסים מנותצים,
לקראת עתיד בלתי מעורער.

בסופו של דבר, אהבתם הפכה לאגדה,
סיפור שנלחש בשעה האפלה ביותר,
על אהבה אסורה שלא תיגמר,
עדות לכוחה הנצחי של האהבה.

וכך, בבלדה הזו, אנו מעלים זיכרונות,
של עולם עתידני, בהיר ומבריק כאחד,
היכן שהאהבה התריסה נגד תהום העולם,
משאירה חותם בל יימחה ונצחי.