"צַדִּיקִים, קִבְּלוּ אֶת זֶה בְּאַהֲבָה"
"בַּעֲלָהּ הוּא רַב גָּדוֹל"
וְרַבִּי?
רַבִּי בָּכָה הִסְתּוֹבֵב לַצַּד הַשֵּׁנִי

אוֹיָה הוּא צָעַק מֵתָה נֶכְדָּתִי
לֹא רֵאָיוֹן וְלֹא תְּמוּנָה
צְאוּ נָא מֵחַדְרֵי
כִּי רַק הַכְּאֵב בְּלִבִּי

כִּי עֵת לִכְאֹב
וְעֵת לִש-ְמֹחַ
וְכָל הָרַבָּנוּת הַיּוֹם
זֶה בִּלְבּוּלֵי מֹחַ

מָה זֹאת הַפְּתַיּוֹת
לְקַבֵּל אֶת הַכֹּול לְטוֹבָה
בָּעוֹלָם שֶׁהוּא עֲדַיִן
חֲצִי טוֹב חֲצִי רַע

הֲנֹאכַל תַּפּוּז בִּקְלִיפָּתוֹ
אוֹ שֶׁמָּא נַפְשִׁיטוֹ לְמַעַן תָּכְנוֹ
בְּתוֹךְ הָאָזְנַיִם שֶׁלָּכֶם אֶצְעַק
לֹא טוֹב לָנוּ עַד מַחֲנָק

וְרַבִּי?
רַבִּי בּוֹכֶה בְּחֶדֶר הַשֵּׁנִי
הוּא לֹא רוֹצֶה שֶׁאַף אֶחָד יִסְתַּכֵּל עָלָיו
כִּי רַק חָכָם מֵבִין אֶת עֹמֶק הַכְּאֵב

רַק עָנָיו יָכוֹל לָש-ֵאת אוֹתוֹ
וְלוֹמַר לְעַצְמוֹ
הַיּוֹם כָּל כָּךְ כּוֹאֵב
וְאֵין שׁוּם דָּבָר לַעֲש-וֹת לְגַבֵּי זֶה

וְרַבִּי?
רַבִּי בּוֹכֶה בְּחֶדֶר הַשֵּׁנִי
עַכְשָׁיו כֻּלָּם יַחְשְׁבוּ שֶׁכָּכָה זֶה טוֹב
הָרַבָּנוּת מְקַבֶּרֶת אֶת כָּל הָרְחוֹב

וַאֲפִילּוּ הַתַּלְמִיד הֵצִיץ וְנִפְגַּע
צַדִּיק וְרַע לוֹ זוֹ מַמָּשׁ חִידָה
יוֹתֵר לֹא יֻכָול לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו
מִי אָמַר שֶׁאֵין כְּאֵב לְטוֹבָה