המקום הכי טוב
לראות כוכבים הוא כאן
ליד הפחים

גם בין אשוחים
רקפות סגולות קטנות
אני בבית

את כבר מוכנה
לעוף מעל העמק
עם האווזים

אנשים גרים
פה. מי היה מאמין?
לא רק פיות וגמדים

"אולי הוא לא יוכל לעלות", היא אמרה.
הרי זה חוזר ועולה מכל תנועה
רפטטיבית, בלתי נמנע בכל מבט
נמנע מדי. אבל אנחנו כבר כאן
ואתה התרגשת מהבוקר,
ואתה זירזת אותנו לבל נאחר.

אבא הסביר: "הוא רק דאג שמא נאחר"
והסברתי לו שזה לא מה שנאמר,
ולא ידעתי ולא מהבוקר,
איך לומר לו שזה לא עניין של תנועה
או של לחץ. יש לזה שם וזה כאן,
וגם זר יכול לקרוא את זה במבט.

שתקתי והפניתי פנימה את מבטי.
לכולם יש בעיות. אבא מאחר,
כי הוא תמיד אופטימי. וגם אני כאן,
עם חרדות למכביר. אימא אומרת
שהכול מסתדר בתנועה,
והכל נראה יותר טוב בבוקר.

כשהיינו יוצאים ביחד בבוקר,
אתה מקדימה, לא מעיף בי מבט
ואני, צופה מרחוק בכל תנועה
של היאור הזה. בת פרעה מאחרת.
הנער לבש כבר מדים, והיא לא אמרה
לכי. ולא אקרא לאימי, אף כי היא כאן.

ואני נסחפת הלאה, הלאה מכאן.
אנו שוב זוממים בשבת בבוקר
להעיר את אבא בחיבוקים. לאמור -
שינה זה טוב, אך רק תן בו מבט,
איזה יום מחכה. רק שלא נאחר
לכדורגל, הכדור כבר בתנועה.

ובפארק הוא מורה ומסביר כל תנועה.
אין סבלן כאבי. לא משם, לא מכאן
רוחב ליבו ודרכיו. וגם אם איחרת -
פרחת, גלוי כשמש הבוקר,
צפוי ומפתיע כמותה. זר המביט
לא ידע, כמה אהבה בך אמורה.

לא נעתי, לא זעתי, אבל הבוקר ניצל.
עוד מדריך נתן עוד מבט, ומכאן לשם -
עלינו. עוד לא מאוחר, אמרתי תודה.