ברט שביט / שירי קאנטרי |
נשים רגילות שגברים רעים אליהן
גם נשים רעות אחת אל השנייה
הן רגילות לזה, זה כמו גשם.
אולי את שותקת כי איבדת את המילים
אבל לא אכפת לי שאת שותקת,
דיברת די והותר כל החיים שלך
היו תקופות שהיית מזיינת לי את השכל שעות
מה הייתי אמור לעשות? להכות אותך?
אז נתתי לך לדבר עד שתתפוצצי
כשהיית יישנה הייתי יכול לשמוע
את תחנת הקאנטרי האהובה עליי
וקצת לקוות, להגיד שחבל,
שהחיים לא דומים לשירי קאנטרי.
מותק, בואי נדבר עד חצות
ואחר-כך נתעלס
תאחזי אותי חזק שלא אברח,
אין מקום אחר בו אני רוצה להיות
אז בואי נדבר עד חצות.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|