--בית--
בן אדם הולך קמל לו
נמוג לתוך החשכה
שם ימצא את שתמיד ידע,
את הדמעות היבשות - על העבר.

--בית--
השנים חולפות למולו,
אוספות אותו הן אל חיקן
ולוגמות את שארית חייו,
הזיכרונות שהוא אסף - למען המחר.

--פזמון--
האדם הוא ילד של פלאים,
נולד לעולם - טהור כאלף כוכבים,
כעצים מכה הוא שורשים,
ונלחם על מקומו - ככל האנשים.

האדם נולד מאהבה,
וכמו כולם - זקוק הוא גם לתת אותה,
הגורל מכה לו בפנים,
זכור אתה חי וקיים למען הילדים,
בזרם החיים, אנחנו נסחפים -
אל הלא נודע