|
ושוב אותן דמעות והעיניים
אוגרות דמעות מתחת לעפעפיים
לא מוצא את המקום
בו אוכל לחזור הביתה
המקום בו אוכל לחזור לחלום
ואותן דמעות צורבות לי את העיניים
מתעורר ומחפש בין הקירות
אולי אמצא פה אבא
אולי אני צריך למות
אולי לא סתם כל העולם מנסה להרוג אותי
אולי הוא יודע משהו
שתי שורות תקועות בעיתון
העיניים סורקות אותן שוב ושוב
בלי להבין
למה אנשים המציאו היגיון משלהם
וכל הזמן אני אוכל וגם מקיא
וסיר המרק מבעבע מרקחות מוות
צוואר מתוח, לב מתפקע מכאב
ואולי שערי רקיע ייפתחו אליי לרגע
ואכנס בם דוהר על חד-קרן לבן
רעש חיבוקים שמרשרשים
שנים של געגוע
בסוף חוזרים הביתה. |
|
|
אתם יודעים שכל
פעם שבועז גומר
לאשר את כל
היצירות אני
אומר לו סחטין
ומכין לו קפה?
אבל לזה שמאשר
את הסלוגנים אני
אפילו לא מרים
טלפון. למה מה
קרה? ממתי
מצ'פרים
פרילנסרים?
מרסלוס, השרת של
במה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.