על מרזבים חלודים טיפסתי
לא כדי לגנוב, חס וחלילה, אלא כדי למצוא אהבה
למצוא עלמה בודדה במצוקה
אולי זו תפתח את לבה אליי ללא גאווה

שכונה של סמטאות, כל אחד מתעסק בשלו
הצעירים מעשנים גראס ומגששים,
המבוגרים יותר עובדי השם ושותים
גם אני שותה כי יש לי הרבה חטאים
ביזיתי אנשים והשפלתי אותם ורמסתי אותם עד עפר,
אלוהים הלוואי יסלח לי

הראש שלי קצת אאוט-סיידר,
הם קוראים לזה נטע זר
אבל אם נתעמק,
כל אחד מקבל את ארגז הכלים שלו
ברדידות - נגר צריך רופא לחולי
ורופא צריך נגר למיטה
ובהרחבה זה כל התכונות כולן,
כי אלוהים נמצא אפילו במחשבות

בסמטאות האלה הצפופות אני גדלתי
חוויתי חוויות רעות וגם טובות
בן-דוד שלי התעלל בי,
אבל לעומת זאת ספגתי תורה וקסמם של חיי הפשטות
הייתי מחבק את הדובי,
הדובי, הדובי הכתום
אימא התפעלה, כי הדובי נתן לי תובנות

ראיתי גם קדושה גם טומאה
ועוד אז ידעתי להבדיל ביניהם
היו אנשים רעים ואנשים טובים,
שדיברו אליי בנפרד
איכשהו שרדתי את הרעים על אף התמימות,
אולי כי הטובים שמרו עליי מ-כל משמר

והייתי עצוב והייתי מאושר
אתה אוכל שקדים ירוקים במלח -
וחושב שזה פרי גן-עדן
כשהשכונה נפרשת מול עיניך ממרום המרפסת
ואנשים פשוטים מאוד וחלקם אף משוגעים
אבל דווקא המשוגעים שמרו עליי אפילו בצורה אובססיבית
ועל הכביש חולפים מכוניות ואנשים לשוליו
הייתי מביט בהם וחושב -
יהיו ימים שאהיה מבוגר,
מעניין איך אהיה ומה יהיה ואיך ייראו הדברים
הכול יהיה שונה, גם אני,
האם תהיה לי הבינה והחוכמה להיות אדם חיובי?
האם אהיה ריק או מלא כרימון?

ואימא הייתה מביטה בי כשאני מהרהר
וזה נגע ללבה
כשאני יושב על מדרגות החצר,
מביט לכביש ומחבק את הדובי הכתום חסר עין אחד של כפתור.