שְׁתַּיִם בַּבֹּקֶר לֹא יְשֵׁנָה
חֲלוֹם בַּלָּהָה קוֹל קוֹרֵא בַּחֲשֵׁכָה
הָעוֹלָם שֶׁהִכַּרְתִּי מִתְמוֹטֵט וְהוֹלֵךְ
חֶלְקוֹ נִשרַף, עוֹלָה בַּלֶּהָבָה
חֶלְקוֹ הַשֵּׁנִי טוֹבֵעַ בְּמֵי מַדְמֵנָה.
נִרְאָה שֶׁאִבַּדְנוּ סַבְלָנוּת וְכִשּׁוּרֵי הַכַּלָּה
מִי שֶׁלֹּא מַסְכִּים עַמִּי הוּא אוֹיֵב הָאֻמָּה.
וְאֵיךְ אֵינוֹ מִתְבַּיֵּישׁ לְהַבִּיעַ דַּעְתּוֹ בְּגָלוּי
אֵינוֹ מְפַחֵד מִגִּינּוּי וְשִׁיסּוּי?
שָׁלוֹשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר
הָעוֹלָם הִתְרוֹקֵן, הָאַהֲבָה דָּעֲכָה
ש-ִנְאָה תְּהוֹמִית לְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה לָךְ
רַק כֶּלֶב נֶאֱמָן עוֹד הוֹלֵךְ אַחֲרַי,
דּוֹאֵג לִי מְאֹד וּמְקַשְׁקֵשׁ בַּזָּנָב. |