בואו נשמע קצת חלומות,
לחשתי לעצמי באוזן
בזמן שאני מכין שניצלים.
אני מקנא
במשוררים. שיש להם זמן
להתלבט יומיים שלושה
האם להכניס לשיר שלהם
חמאה או מרגרינה,
להעלות פוסט
שהם נסעו לקרואטיה לכתוב,
להעלות פוסט
טראומה באוב.
להגדיר פוסט
מודרניזם בתור המגיפה,
ולחשוב שהם התרופה.
אני מתחיל להבין, אמרתי לעצמי,
למה אף אחד לא מתעניין בחלומות שלך,
או במציאות.
לכתוב שירים זה לא חלום
זה סיוט. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.