גיליתי אותי צף על המים
עם הפנים במים
והמים שוצפים
זה היה מים
זה היה גם שמיים
בו העננים מרחפים
וכשנפלתי גם נפלתי,
לתוך בטנו של הר געש
ונשרפתי באש האהבה
של התאווה
שאותי שרפה
מזמן זה היה, לפני שהיה תום,
כשהר הגעש לא הלך לישון
ואני רק שאלתי אם זה הפתרון,
לילד קטן שהלך לישון
אולי אני התקשתי,
אולי היה זה יום יפה,
כשהשמש עצרה
אבל זה לא הייתי אני,
בי נשבעתי,
באימ-אימ-אימא שלי.
בת הסולטן,
שהייתה אישה ענוגה מאוד
ולבי התאווה לה,
אף במחיר מוות
בת הסולטן
שאותי לקחה
ועשתה כרצונה
כאילו הייתי חפץ בידה
אותי היא סימנה
בי תקעה יתד
בליבי המדמם
ארמונות מפוארים
על הסוס כמו בקר
לקחה אותי לבוקר אכזר
בו חפצה נפשי למות
במחיר תאוותי
והלוואי וזה לא היה ככה
אנחנו לא שונאים עיתונאים
פשוט מתעלמים
מאלה הנוולים
בת הסולטן
שתלה אותי בחול
כמו הייתי עציץ
עת הגאות שטפה אותי. |
