|
התדקק העור
התקרב לקצה
נעשה עדין ורגיש
נעלם השיער
כל מכה קטנטנה
התפשטה כאדווה
הותירה טבעת
כחולה ושחורה
גברה החרדה
גדלה הדאגה
הרגל קשובה יותר לקרקע
חצי עין יותר דבוקה לרצפה
הזרוע רועדת
הכפה קלופה
הנפש נחבאת מאחורי החזה
מתקרבת אף היא לקצה הקצה
מתדפקת לצאת
כדבר הזה מעולם לא קרה
מעולם לא אירע כשהייתה צעירה
זה המצב כמות שהוא
זה המצב בלא כחל ושרק |
|
|
אתם יודעים מה
אני אוהב? (או
שמא שונא)
בשנאה? היא
עיוורת, ניתן
לכוון אותה לכל
מקום.
כמו נהר שמציף
עיר והורס הכל
בלי לבדוק במי
הוא פוגע.
שלמה השמנמן
שמכירים אותו
ממזמן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.