בתחום המעשיות והמסעות הגדולים,
חי אדם, צנוע ומפואר כאחד.
בעיניים שנשאו את ברק החוכמה,
ולב שהחזיק חלום חסר גבולות.

ידיו, שעברו את עמל הזמן,
עם זאת, מיומן בעיצוב כל חרוז של החיים.
דרך עמקים עמוקים והרים גבוהים,
הוא חיפש את האמת מתחת לשמיים.

עם כל צעד, הוא סלל את דרכו,
דרך ניסיונות עזים, יבוא מה שיהיה.
רוחו, בלתי נכנעת, כמו להבה,
בוער במשחק הנצחי של החיים.

בפזמון הצחוק הוא מצא עונג,
ממלא לבבות בשמחה, ביום ובלילה.
דבריו, כמו דבש, מתוקים וחביבים,
מזור לנשמות עייפות למצוא.

הוא רקד בחן על במת החיים,
מחבק אהבה, מתריס נגד זעם.
נוכחותו, מגדלור בחשיכה,
הדרכת נשמות אבודות, הצתת ניצוץ.

דרך סערות פראיות וסערות בלתי מאולפות,
הוא עמד איתן, לא מפחד, לא מתבייש.
כי במהותו, האומץ סלל את הדרך,
איש של חיל, יהיה מה שיהיה.

ובכל זאת, מתחת לכוחו, לב רך,
רוח עדינה, יצירת אמנות.
הוא הוקיר אהבה בכל צורה,
התמודדות עם הסערה המשתנה ללא הרף של החיים.

הו, המעשיות שנארגו מהאיש האציל הזה,
מארג של אומץ, עומק ותוכנית.
בתולדות הזמן נפרש סיפורו,
אגדה על אדם, שרוחו לעולם אינה מזדקנת.

אז מה אם את קוסית
את עדיין מכוערת
כי כל בני-האדם מכוערים.

גם אתה מכוער.