בארץ של עונג הדרים,
גר שם ילד עם חיוך כה בהיר,
ליבו התמלא בשמחה פירותית,
כי האהבה שלו הייתה לתפוז, אתה מבין.

עם ידיים להוטות ועיניים רעבות,
הוא יגיע לתפוזים, הפרס היומי שלו,
כדורים עסיסיים בגוון זהב,
מפוצץ במתיקות, הוא תמיד ידע.

משחר עד רדת החשכה, הוא היה מכרסם,
מתענג על כל ביס, ויהי מה,
הזעם החריף על שפתיו,
עבורו, התפוז היה ליקוי חמה טעים.

הוא היה מקלף את הקליפה, כל כך רכה,
חשיפת אוצר, מתנה בפנים,
תכשיטים מפולחים, פרץ של עונג,
בלוטות הטעם שלו רקדו, אוי איזה מראה.

בשדות נושקי שמש, שבהם גדלו תפוזים,
הוא השתובב ושיחק, השמחה שלו התחדשה,
בין העצים, רוחו נסקה,
הוא הרגיש אחדות, הוא באמת העריץ.

הוא היה חולק את שמחתו עם אלה שפגש,
מציע תפוזים, מתנה להוליד,
טוב לבו ואהבתו, כמו גרידת הדרים,
העלה חיוכים וחום לכולם, החיוך הטוב ביותר.

לילד שאהב את התפוז כל כך,
הבין את הכוח שהוא יכול להעניק,
פרי כל כך פשוט, אך עשיר ואלוהי,
שהביא אושר ושמחה, פעם אחר פעם.

אז בואו כולנו נהיה כמו הילד הזה,
ונאמץ את ההנאות הפשוטות שמביאות שמחה,
בעולם של תפוזים, תן לנו להתענג,
מתיקות החיים, לנצח נצחים.