יפה הייתה חבצלת
יפה עד מאוד
משפתיה ניגר דבש
פטמותיה היו תמיד נוקשות

היא בכתה בלילות
ושמחה בימים
תמיד חיפשה ניצוץ של תקווה -
להיאחז בו

כשבאו הימים הרעים
היא נתנה את גופה
וכשמאסו בגופה -
היא נתנה את לבה
הייתה רוקדת בגשם
כמו מה קרה
מתעלקת על שירים
כמו דבורה לפרח

בחוץ רעמו התותחים
גשם כבד ירד
היא בעולם שלה -
מציירת ציורים
החושך ירד, הלבנה כבתה
לה פנס בודד בתוך לבה

וכשהיא אצה-רצה לתפוס מחסה
תפסוה השומרים
מה את עושה בלילות החורף הבודדים
מחפשת אהבה, היא אמרה
וגם מוצאת
אהבה אתן לכם לרוב
רק תורידו את המכנסיים
ותרגישו את מגע השפתיים

וכשהיא מתה
היה זה יום אבל לאומי
גדולי השליטים בעולם -
הוקירו את זכרה
תמיד היא הייתה מחייכת,
כך היו אומרים
לא חשבנו ששעשועי המלחמה -
יורידו אותה לאדמה

אבל היא הייתה צוחקת
היא לא מתה, רק ביימה את מותה
הייתה מהלכת חופשיה בערבות הלבנה
שרה שירים לירח, שרה שירים לה
עיצבונה היה חשוף,
אבל גם שמחתה.